ריהאוס ישראל בע"מ ואח' נ' בוריסוביץ ואח'

החלטה

1.התביעה שבפניי עניינה תשלום דמי תיווך בסך של 45,000 ₪ בגין תיווך בעסקת מכר דירה ברחוב סיוון 12/31 בעיר אשדוד (להלן: "הדירה").

2.טענות התובעות

התובעת 1 הינה חברה פרטית העוסקת בתיווך בנדל"ן והתובעת מספר 2 הינה סוכנת החברה הנושאת רשיון תיווך מספר 30512 הרשום ברשם המתווכים.

לטענתן, במהלך חודש ינואר 2011 פנו אליהן הנתבעים והתעניינו ברכישת נכס נדל"ן לצרכי מגורים בעיר אשדוד ולאחר מספר ביקורים בנכסים שונים התעניינו בדירה. כן נטען שהנתבעים חתמו על הסכם הזמנת שירותי תיווך בטרם הוצגו בפניהם הנכסים בו צוין שהעמלה המגיעה לתובעות עומדת על סך של 2% משווי הדירה ואף נעזרו בתובעות לשם גיוס כספי הלוואה לצורך רכישת הדירה.

לגרסתן, לאחר מספר ביקורים של הנתבעים בדירה ולאחר ניהול משא ומתן אינטנסיבי מול בעלי הנכס לבין הנתבעים, הסתבר כי הנתבעים לא היו מוכנים לשלם יותר מ- 1,550,000 ואילו בעלי הדירה לא הסכימו לרדת מסכום של 1,600,000 ₪.

במצב דברים זה כנטען, נסתה התובעת 2 לשכנע את הנתבעת להעלות הסכום לסך של 1,570,000 ₪ ללא הצלחה ולאחר מספר ימים הודיעו הצדדים כי ויתרו על העסקה. בסופו של יום, התברר לתובעות כי הנתבעים רכשו הדירה בסך של 1,570,000 ₪, סכום הגבוה בסך של 20,000 ₪ בלבד מהסכום שהוצע במסגרת המשא ומתן שנוהל בינם לבין המוכרים.

אשר על כן, טענו התובעות כי הן הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים ולכן הנתבעים נדרשים לשלם להן עמלת דמי תיווך המגיע בהתאם להוראות ההסכם עליו חתמו הצדדים ואף הוסיפו כי זכאיות הן לפיצוי בגין הפרת ההסכם וכיסוי מלוא הנזקים שנגרמו להן.

3.טענות הנתבעים

מנגד, טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות.

כטענה מקדמית טענו כי דין התביעה כנגד מר אנדרי בוריסוביץ להימחק בשל היעדר יריבות ו/או היעדר עילה שכן אינו צד להסכם התיווך שנערך ביום 31/1/11.

בהתייחס להסכם התיווך נטען כי בעת החתימה על הסכם הזמנת שירותי תיווך הוצגו בפני הנתבעת שלוש הדירות הראשונות בלבד ורק לאחר שלושה שבועות ביום 22/2/2011 פנתה התובעת 2 לנתבעת והציעה לה את הדירה וגברת מיטל (להלן: "מיטל") שאינה מחזיקה ברשיון תיווך הראתה לה את הדירה מבלי שהחתימה אותם על טופס נוסף להזמנת שירותי תיווך.

לגרסתם, הוסבר לנתבעת שהמוכרים דורשים סך של 1,700,000 ₪ אולם ניתן להוריד המחיר עד לסך של 1,550,000 ₪. אשר על כן, חתמה הנתבעת על מסמך משפטי בדמות הצעה בלתי חוזרת לרכישת הדירה ותניות ההצעה נקבעו והוכתבו על ידי התובעת 2.

כן טענו הנתבעים שההצעה עליה חתמו מעולם לא הועברה למוכרים וביום 8/3/2011 במסגרת שיחה בין התובעת 2 לנתבעת הודיעה התובעת לנתבעת שהמוכרים סרבו הצעת הרכש והדירה נמכרה.

משכך, פנו הנתבעים למתווכים אחרים על מנת למצוא דירה המתאימה עבורם וכאשר שוחחו עם המתווכת ליה (להלן: "ליה") מתיווך א.ל.ט הופתעו לגלות שהדירה עדיין מוצעת למכירה ואז התברר להם כי למוכרים הוצע בשמם סך של 1,500,000 ₪ בלבד ולא 1,550,000 ₪ כפי שהציעו בפועל. בסופו של יום רכשו הדירה באמצעות תיווך א.ל.ט ואף שלמו דמי תיווך בסך של 18,200 ₪.

לטענתם, התובעות הן שמנעו יצירת הקשר בינם לבין המוכרים ומסרו למוכרים מידע שגוי.

נוכח האמור לעיל ובהיעדר הסכם בכתב, בשים לב לכך שהתובעת 2 ערכה מסמכים בעלי אופי משפטי, לא גלתה מלוא המידע, לא היתה הגורם היעיל בעסקה, נטען כי דין התביעה להידחות.

4.דיון

תחילה אדרש לטענה המקדמית לפיה דין התביעה כנגד הנתבע מספר 2 להידחות בשל חוסר יריבות.

המסגרת הנורמטיבית לזכאות בדמי תיווך קבועה בהוראות סעיפים 9 ו- 14 לחוק המתווכים במקרקעין (להלן: "החוק").